פסק-דין בתיק ב"ל 31657-02-13

1.         ענייננו בתביעה כנגד החלטת הנתבע מיום 17/12/12 שלא להכיר בתובע כנכה נזקק לתקופה שבין ה- 1/6/12 ועד 31/7/12 (להלן: ההחלטה).

2.         טענות המערער:

2.1        התובע יטען כי וועדת הרשות נימקה קביעתה כי אומנם התובע אינו יכול לנהוג על אוטובוס בתקופה בה בקש התובע להכיר בו כנכה נזקק, אך יכול לשיטתה לבצע עבודות פקידות, סדרנות ומיון, אלא שעבודות אלה אינן עבודות המצויות אצל המעסיק שהינו חברת הסעות קטנה בעלת מספר מצומצם של רכבים וזאת כעולה מהצהרת המעביד. שגתה וועדת הרשות עת יצאה מתוך הנחה מוטעית כי בחברת ההסעות בה עבד התובע מגוון תפקידים נוספים כגון אלה שהציעה הוועדה.  כבר נפסק כי שיקולי הוועדה לא יהיו רפואיים בלבד אלא ישכללו נתוניו האישיים של התובע, גילו השכלתו וניסיונו התעסוקתי, לרבות עבודות רלוונטיות אצל המעסיק בטרם קבלת החלטתה.

            העובדה כי וועדת הרשות כוללת בהרכבה פקיד שיקום מלמדת על כך כי במסגרת שיקוליה עליה להביא בחשבון שיקולים תעסוקתיים ולא רק רפואיים, לרבות היבט אישי של התובע והיבט אישי כלפי מקום העבודה. אל לה לוועדה להניח הנחות לעניין מצב עובדתי מבלי לברר מצב זה לאשורו.

2.2        התובע נפגע מקליע רובה שנותר בכתפו, אינו יכול לעשות שימוש תקין בשתי הידיים ומוגבל בטווח תנועות היד והכתף בעיקר בסיבוב גלגל ההגה ועל כן אינו יכול לנהוג באוטובוס בשים לב למגבלות אלו.

            הוועדה במסגרת קביעתה מגלה כי אינה חולקת על כך שהתובע אינו מסוגל לנהוג באוטובוס בתקופה הרלוונטית עקב מצבו הרפואי התפקודי, אולם לא לקחה בחשבון כי אין זה סביר לבקש מנהג אוטובוס המועסק בחברת הסעות קטנה להתפטר לפרק זמן של חודשיים ולחפש מקום עבודה אחר לתקופת אי הכושר המוגבלת בזמן.

3.         טענות המשיב:

פסקי דין של בית הדין הארצי מבהירים כי לצורך הפעלת תקנה 18 לעניין נכה נזקק נדרשים קיומם של שני תנאים מצטברים, האחד; שהוועדה תקבע למבוטח נכות לזמן מוגבל או נכות שדרגתה זמנית והשני; שהרשות נתנה אישור כי אין לדעתה לנכה סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה וכי אין לו הכנסות מהתעסקות. פסק דין בעניין בר ששת (נד 293/0). למערער במקרה דנא לא ניתן אישור מאת וועדת הרשות כי אין למערער לדעתה סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה אלא קביעתה הינה כי המערער מסוגל לעבודות כגון פקידות, סדרנות, מיון וכיוצ"ב. מכאן שהמערער לא עמד בתנאים להפעלת תקנה 18 ועל כן דין תביעתו להידחות.

דיון והכרעה:

4.         תקנה 18 א לתקנות מתייחסת להגדרת נכה נזקק כלהלן:

                        "(א) בתקנה זו -

            "הרשות" - וועדה המורכבת מפקיד השיקום כמשמעותו בתקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי), תשט"ז - 1956, מרופא מוסמך ומעובד המוסד שנקבע לכך על ידי מנהל ביטוח נפגעי עבודה.

            "נכה נזקק" - מי שנקבעה לו נכות לזמן מוגבל או נכות שדרגתה זמנית והרשות קבעה לבקשת המוסד או על פי בקשתו או מיוזמתה היא כי אין, לנכה סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה ואין לו הכנסה מהתעסקות.

            (ב) הרשות רשאית לקבוע לנכה נזקק נכות לזמן מוגבל או נכות שדרגתה זמנית בשיעור של 100% לתקופה שלא תעלה על 4 חודשים.

            (ג) הרשות רשאית לדרוש מהנפגע או מהמוסד להמציא לה מידע נוסף הדרוש לה לצורך מתן החלטתה, כן רשאית היא לדרוש מן המוסד לבצע חקירה לאימות נתונים ולקביעת עובדות כדרוש לצורך מתן החלטתה לפי תקנה זו, תקנה 16 א או תקנה 17; דרישת הרשות תפורט ותנומק בפרוטוקול.

            (ד) חומר חקירה ומידע אחר שהעביר המוסד לרשות ולוועדה, יועבר אף לנפגע."

מטרת התקנה היא לעזור, לתקופה מוגבלת, לנפגעי עבודה אשר עקב הפגיעה אינם יכולים לעסוק בכל עבודה, ואין להם הכנסה מהעבודה בפועל, ולכן ימצאו עצמם בלי פרנסה, על אף שמצבם רפואי באותה תקופה אינו מצדיק קביעת דרגת נכות של 100%.

הסמכות לקבוע אם מי שנקבעה לו דרגת נכות זמנית כתוצאה מפגיעה בעבודה הוא "נכה נזקק" נתונה ל"רשות" ולא לבית הדין. זאת, מאחר והקביעה נתונה לשיקול הדעת של הוועדה.

לכן, בדיקת בית הדין מצטמצמת לסבירות החלטת וועדת הרשות, עת שקלה האם קיים סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה, אם לאו והאם נשמרו עקרונות הצדק הטבעי בדרך פעולה של וועדת הרשות ובהחלטתה.